כמה השגות והערות על דברי הרה״ג ר׳ אשר וויס שליט״א
נאמרו הירחי כלה של אור שמח שנת תשפ״ד
- איכא לפקפק טובא על מה שהסביר את המושג של ״אין שליח לדבר עבירה״ לפי הסברא של ״דברי הרב דברי התלמיד דברי מי שומעין״ - ועיין מש״כ בש״ך על שו״ע חו״מ סימן שמ״ח סעיף ח׳ (הלכות גניבה) - שהשיג על הסמ״ע שם שסברת ״דברי הרב דברי התלמיד וכו׳״ הוא רק לפי ההוה אמינא בגמרא - ולמסקנא - הוא גזירת הכתוב משום שני כתובים הבאים כאחד. (ונפק״מ במקום שהטעה את השליח לעשות דבר עבירה).
- מה שנקט הרב שליט״א כדבר פשוט דאיכא שליחות במילה וכדומה וכו׳ הוא דבר התלוי באשלי רברברי ועיין בש״ך ובקצוה״ח בחו״מ סימן שפ״ב ובתבואות שור יו״ד סימן כ״ח ס״ק י״ד. ואיכא לצדד טובא דלא שייך שליחות לגבי מצות מילה וכדומה. ולכאורה זהו עיקר סוגיית שליחות במצות.
האריך לפלפל בחילוקי דעות בעניין איזה מצוות יכול לעשות ע״י שליח ובאיזה מצוות לא שייך שליחות. לבסוף כנראה נקט כדברי הקובץ שיעורים שחילק בין מצוות התלוית בתוצאה ולבין מצות התלויות במעשה. והקשה שאם כל העניין הוא התוצאה לכאורה לזה לא בעי שליחות והביא ראיה מדברי הרשב״א התשובות לגבי עשיית מעקה ע״י גוי (שלאו בר שליחות הוא). אז ניסה לעשות גדר שלישי של ״מצוות התלוית בתוצאה אבל המעשה חשובה״.
והאריך לדבר בענין איזה מצוות יש לעשות בשמחה - ואיזה מצוות יש בהם משום עבודת הבורא ולא מבואר כ״כ למאי נפק״מ. בפרט שהוא חילוק של פללו הראשונים. ומפני עניות דעתי וחוסר הבנתי, לא הבנתי מה הצורך בכל הבניין הזאת - שלכאורה ראינו שיש לחלק בין מעשה המצוה וקיים המצוה - והוא דבר שיש בכל מיני מצות - אפילו בכי האי גוונא שהעיקר היא התוצאות. והרי בכל מצוות יש ב׳ דינים: א) החיוב לדאוג לקיים את המצווה המוטלת עליו ב) והמעשה הנעשית שבה מצוה מתקיימת. רק דאיכא מצוות שאי אפשר לקיים ע״י אחרים - שבהם א״א להפריד בין קיים המצוה למעשה המצווה. ועיין בר״ן על הרי״ף פ״ק דפסחים שהאריך בזה לעניין נוסח הברכות.
ואפשר דכל מה שיכול אדם לעשות מצווה ע״י שליח - היינו שיכול לקיים המצווה ע״י שליח - אבל לא יתכן שיקבל שכר על מעשה המצווה שיחשב שהוא עשהו. ואולי זהו חלק מעומק דברי חז״ל שאמרו מצווה בו יותר מבשלוחו. ואפילו שנדבר בציור של קידושין ע״י שליח - שהוא דבר שמפורש בגמרא יכול לעשות ע״י שליח - ובעי שליחות לזה - מכל מקום - אכתי אמרינן במצוות בו יותר מבשלוחו. וצ״ע אם לא היינו אומרים שמצווה בו יותר מבשלוחו לגבי עשיית מעקה - אפילו שאין בו שליחות ממש לגבי גוי. והנראה לעניות דעתי בזה - דכל היכא שיכול למנות שליח במצוות - היינו רק לעניין זה שיכול לקיים חיובו לדאוג שהמצווה תקויים - אבל לא אמרינן שע״י שמנה שליח מקבל שכר כאילו הוא עשה מעשה מצווה. (וכל זה גם לדעת התבואות שור הסובר שאפשר לקיים מצות מילה וכיסוי הדם ע״י שליח).